איפה השחור שלי
לפני שנתיים בערך ישבתי לשוחח עם על שעשיתי בשיעור שלה כמה ימים קודם.
סימנתי לתמר שאני מתחיל שיחה “גג רבע שעה אני איתך…” , אמרתי לה.
מהון להון תמר הלכה לישון ואני הייתי שקוע עוד באותה שיחה.
האשה החכמה
אמרה לי שחסר לי “שחור” ושזה מקום שאולי כדאי לי לחקור
לכל אחד יש את החור השחור שלו – אז איפה שלי?
הקשבתי ושתיתי בצמא כל מילה אבל את החור השחור השארתי באחת מאותן מגירות חשוכות מחכה ליום שבו אהיה פנוי לפתוח את המגירה.
כמה חודשים
אח”כ התחלתי קורס “צילום מאסף” שבו הונחה על השולחן ההצעה לאסוף בצילום תחום שייתכן והגיעה השעה לעסוק בו.
פתחתי את המגירה בכוונה ללוש אותו קצת, את ה”אזור השחור” שלי… החלטתי לצאת מאזור הנוחות שלי ולא לצלם אלא לעבוד עם חומרים קיימים
צילום מעובד קוראים לזה.
שמתי לעצמי גבול להשתמש רק בתמונות שצילמתי במהלך הלימודים שלי במוסררה הדלקתי את הפוטושופ והתחלתי לעבוד.
איזה סיוט….
שעות שאני יושב על המחשב מערבב צילומים, מוסיף שכבות, מוסיף טקטסים מצילומי גרפיטי ובעיקר מוחק ומוחק ומוחק.
לא אהבתי שום דבר ממה שעשיתי , לא אהבתי והתמדתי להביא כל שבוע לשיעור עוד דימוי ועוד דימוי, לא “אזור שחור” ולא ״נעליים״.
משוחד זה ברור, אבל בד”כ אני אוהב את מה שאני מצלם – ופה
כלום מדימוי לדימוי זה רק נעשה יותר שחוק והדימוי היחידי שנותרתי איתו הוא הדימוי הראשון .
הוא היחידי שאני חי עמו בשלום.
חודשים הסתובבתי עם תחושת תסכול והחמצה, הנחתי את זה בצד והמשכתי הלאה
ואז התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה ותוך כדי כתיבה הבנתי שהייתי, חקרתי ובאותה נקודת זמן החוסר שלי בשחור היה, אבל ב”קטנה”.
מאז שקענו שוב לבאר של צער ואני נותרתי עם המחשבה מה היה קורה עכשיו אצל ה”חור השחור” שלי.
לא חזרתי לדימויים במקומם בחרתי במילים.
