היא נכנסה לסטודיו עם שיער אסוף

 
נטולת על פוזה, חפה מכל יומרה.
כשדיברנו בטלפון לפני הצילומים
אמרה לי מה שאני שומע הרבה
אני לא אוהבת להצטלם
מבינה שצריכה אבל זה רחוק ממני
לא מרגישה בנח.
 

מה עושים ?

 
קודם כל מרגיעים.
הכל בסדר, את בחברה ממש טובה
אח״כ אני תמיד אומר שיהיה בסדר
לצלם יפה אני יודע, תאמיני לי
מה שנשאר לך זה להנות מהדרך
בעיני זה לא פחות חשוב.
 
מי שנהנית מהדרך רואים את זה גם בתוצאות
הכל מתחיל ונגמר בעיני בקבלה עצמית
של עצמנו, של מה שנבראנו איתו
של השנים שעוברות
של החוכמה והבגרות שבאה איתן.
בעיניים של יעל זה משתקף ככה : 
 
״הגעתי לעדו דרך הצילומים שלו ברשתות.
ראיתי את העדינות והיופי בצילומים וידעתי שהוא האיש שיצלם אותי.
הצורך לצילומים שלי לעסק הפרטי שלי,
לרשתות ולכתבות שונות ולאחר שנים של חיפוש אחר הצלם/מת המתאים עבורי הבנתי שמצאתי!
הגעתי לסטודיו ומיד בחמימות וקיבלו אותי עדו ושירלי שאיפרה אותי בדיוק כפי שבקשתי
נקי מנימליסטי והעיקר שאני אשתקף בתמונות.
הרגשתי בנוח מהרגע הראשון
וכמישהי שממש לא אוהבת להצטלם ולהיות במרכז, המצלמה לא איימה עלי
והשעות עברו ביחד עם צילומים שמאוד אהבתי.
תודה עדו על הצילומים ועל מה שאתה
ותודה לך שירלי האלופה.״ – יעל שיבולי.
 
אחרי הצילומים כששלחתי ליעל את התמונות
היא סימסה לי שהבת שלה אמרה
שהיא נראית כמו סנטורית אמריקאית.
האמת אהבתי את ההגדרה
בכל אחת חבויה אנרגיה שעם קצת אהבה
של המצלמה והמצולמת היא פורצת החוצה.
מגלה רבדים חדשים שמתגלים
וזה תמיד מרענן ומפתיע.