את מי פגשתי ואיך ?
כשאיה אשדת הרימה לי טלפון
ישר אמרתי לה שברור שאני בא.
רק אחר-כך הכרתי את הכוורת ברמלה
ואת תכנית שקמה שמקדמת מיזמים חברתיים
להנצחה שקמו אחרי ה 7 באוקטובר.
וכן אני מודה שזה היה מלחיץ
למה ?
כי כשאתה פוגש אנשים עם כאלו עוצמות
שיום קודם ראית בטלויזיה
ופתאום הם ככה יושבים מולך
מה שנקרא – חובת ההוכחה עליי
וכן עם כל הנסיון והבטחון
תמיד נשאר גם המקום הזה של החשש.
ובסוף כמו בהתחלה
אנשים הם אנשים בכל מקום.
ואם מצליחים רגע לשים בצד
את כל המטען העודף הזה
הדרך לסדנה מוצלחת
תלויה רק בי.
נו, ואיך זה היה ?
מה אני אגיד ?
לפגוש אנשים כאלו זה פשוט מעורר השראה
לראות אותם קמים מהעפר ממש
ומקדישים חלק נכבד מהחיים שלהם לעשיית הטוב
זה ממש לא מובן מאליו.
לשמחתי הם פשוט באו לעבוד
הפשילו שרוולים
צילמו עבדו ושיתפו.
עם מה יצאנו ?
המטרה הייתה בתחילת הסדנה
לפתוח להם את הראש לקראת הצעד הבא
או במילים אחרות מה נדרש מהם עכשיו
כדי לעבור משלב בחזון והרעיון לשלב הביצוע.
כשהתכנסנו לשיחת סיכום
הי שם זוג דתי, מבוגר יחסית
בכוונה הפרדנו מהם בתהליך
כדי לאפשר לכל אחד מהם להגיע
לתובנות שרלוונטיות לו בתוך התהליך.
הם הודו שבהתחלה הם היו קצת סקפטייים
ויצאו מזה עם תובנות מפתיעות
דווקא ההפרדה בינהם
אפשרה לכל אחד להביא פן אחר למיזם
שנתן להם עכשיו פרספקטיבה הרבה יותר רחבה
איך מתקדמים מכאן.
