צילום : שירי בן ארי

גילוי נאות

את שירי בן ארי אני מכיר כבר לבטח 20 שנה.
הביטוי מכיר מתעתע , אנחנו לא חברים וגם לא מתראים ולא שותים קפה ביחד….
ובכל זאת להיכרות בינינו יש כמה גלגולים.
הראשון לפני 20 שנה או משהו כזה, שירי אז דוגמנית בשיא פריחתה, מצטלמת לכמעט כל קמפיין אפשרי.
דמות פרועה , משולחת רסן, כזאת שעושה קרחת , כזאת שמתקרחנת.
אני צלם בתחילת דרכי מצלם אותה באותם ימים לפרסומת למבצע של תנובה.
אין לי זיכרון מיוחד מהיום הזה , כולם היו מרוצים כך נדמה לי.

צילום : שירי בן ארי

כמה שנים אחר כך אני פוגש את תמר אשתי לעתיד ואנחנו בהכנות לחתונה
שירי באותם ימים מצלמת ועורכת וידאו ויום אחד מטלפנת אליי " תגיד אולי אני אצלם ואערוך לכם את סרט החתונה"?
האמת לא חשבנו על זה אפילו אבל זרמנו, אנתולוגיה מוזיקלית של הביטלס הייתה האתנן { על פי בקשתה של שירי..}
אנחנו זכינו בסרט יחיד ומיוחד , לא שגרתי , אחר ושונה ומאז אני חב לסרט הזה את החברות המיוחדת עם עידו איז'ק.

צילום : שירי בן ארי

מאז נפרדו דרכינו

שלי ושל שירי, מדי פעם מוסרים ד"ש והסרט של שירי נעשה אצלנו סרט קאלט אמיתי , מתנה לחיים.
פה ושם אני שומע ששירי התחתנה ואחר כך ילדים , נפשנו קשורות אבל ממרחקים.

אי שם לפני כשנה וחצי שירי הופיעה שוב בצילומים מרעננים לקמפיין של דורין פרנקפורט שצילם אסף עיני.
מפה לשם נפגשנו שוב לצילומים לבית ספר לאופנה של שלי גרוס ותמי ארד בלאשה.
התאמנו שוב כמו כפפה ליד ,רכבנו על אופניים כמו פעם.
זמן קצר אח"כ כבר נפגשנו שוב לפרויקט חדש ומרתק שאני עובד עליו שנתיים ובקרוב { כולי תקווה } ייצא לאור.

אבל כל זה היה רק הקדמה

כי במקביל לכל זה זכיתי לאט לאט לשזוף את עיניי בפרופיל האינסטגרם של שירי .
איזה תענוג , אין שם ולו סלפי אחד וגם אין שם ולו רגע אחד מבוים.
בעין של צלמת מוכשרת שירי מכניסה אותנו לעולם קסום, עולם של משחק , עולם שנדמה כאילו נמצא בחלל או ביקום אחר.
לא תמצאו שם טלפון סלולרי או כל רמז אחר למסך כל שהוא.
הבית, הים, החוץ, הטבע הם מגרש המשחקים הבלתי נדלה אליו שירי מכניסה אותנו.
צילום שחור לבן וצבע משחקים בערבוביה ויש שם מרחב גדול של תנועה בין צילומי תקריב לתחושות חלל מרחפות.
כמה שמחה וכמה אהבה יש שם. אפשר לחוש את המגע, את הקרבה, את האינטימיות.
ההרגשה היא של ריקוד צילומי מרתק ומלא עניין בו ניכרת נינוחות אין סופית בתקשורת בין שירי המצלמה והילדים.
פעמים רבות מדברים על התמסרות בהקשר של צילום אנשים , בקשר בין צלם ומצולם.
אצל שירי היא והילדים חד הם והמצלמה פשוט נמצאת שם באופן הכי טבעי שיש, נוכחת.

צילום : שירי בן ארי

זהו פיד שלא מתחנף לאף אחד, שלא מצפה לעוקבים שיצטרפו…

זהו פיד של מהות , של אורח חיים. שמח, משחק ומלא חום,אהבה,אינטימיות.
אני מתמלא קנאה מול הפיד של שירי…
הוא מעורר בי הרבה מחשבה על ההורות שלי
על כמה סבלנות ואורך רוח יש לי עם הילדים שלי
על ההיצמדות הבלתי נסבלת למסכים שממסכים את חיינו
על הפספוס בכל רגע שאני לא בוחר לשחק אתם ביחד
שאנחנו לא צוברים מספיק חוויות אמיתיות , כאלה של משחק צחוק וקרבה.
אני נזכר עכשיו בשבועיים בהם היינו ביחד ביוון , ותוהה למה צריך להרחיק עד לשם.

הרגשתי קצת כמו בפיד של שירי

קרוב אל ילדיי
קרוב אל עצמי
קרוב לתמר

מוזמנים להכנס לפיד של שירי באינסטגרם
ולשהות ולו לזמן מה במציאות אחרת
שבה יש מקום לשחק
ובעיקר להיות קרוב קרוב
לחוש בידיים כמעט חוויה אחרת של יחסים
מציאות שנדמה שרובנו התרחקנו ממנה.

צילום : שירי בן ארי