אז מה הצד הזוהר של החיים ?
ומה הצד הפחות זוהר שלהם ?
לפני החגים זכיתי לצלם לוח שנה שונה ומיוחד.
בניגוד מוחלט לשגרת הצילומים הרגילה שלי
צילמתי משהו אחר לגמרי.
לוח שנה להסתדרות הרפואית.
פייר – נשמע משעמם מוות לא ?
אז זהו שבדיוק להפך.
הפרזנטורים שלי להפעם היו רופאים
עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
בימי הקורונה המבלבלים האלו
אנינו נתקלים ברופאים כאלו שעומדים בחוד החנית
של המאבק במגיפה.
לצד כל זה – לכל אחד מהם מצפה בבית
מאבק שונה לגמרי.
האמת נשמע קצת מאתגר בהתחלה.
אני לא באמת יודע את מי אפגוש
מה מידת שיתוף הפעולה שאקבל
האם אוכל לתקשר איתם בכלל?
הרבה חששות ומעט תשובות היו לי.
מאחורי כל זה יש גם לוגיסטיקה לא פשוטה.
לדאוג לסטודיו מונגש, טוב זה א.ב.
חייב איתי צוות רגיש ומתקשר.
כל הורה וילד או ילדה זה עולם ומלואו
של רגישות והתמודדות אין סופית.
זה טריוואלי נראה שכשנולד לך ילד
שתמיד תהיה שם בשבילו.
כשנולד לך ילד עם צרכים מיוחדים
זה מקבל משמעויות רחבות בהרבה.
עמדתי מהצד והסתכלתי, כמה סבלנות
איזה עוצמות יש בהורים וילדים האלו.
כמה כוחות צריך לגייס
בכל כך הרבה מישורים של החיים
ובנוסף לכל ההורים כולם רופאים
כאלו שמקדישים את החיים שלהם
לחיים של אחרים.
פרופורציות זו מילה עדינה מדי אני חושב
אני חזרתי הבייתה אחרי יומיים צילומים
למציאות הרגילה והיום יומית שלי.
לילדים ה ״רגילים שלי״ שלפתע נראו לי
פשוטים ובלתי מורכבים בעליל.
המחשבות שלי נודדות כבר ימים רבים
עם הפרזונטורים שלי ביומיים האלו.
המילה פרנזטור מקבלת משמעות שונה לגמרי.
כמו שאתם בטח יודעים לרוב אני מצלם
פרזנטורים אחרים לגמרי.
מילים חדשות מצטרפות לשורת האסוסיאציות שלי
כשאני חושב על המילה הזאת מאז.
נשאר לי רק להגיד תודה ל גדי צדר
שגייס אותי לפרוייקט הזה.
למיקי ממון על הסטיילינג – זה נראה פשוט
בפועל זה מאוד מורכב.
למאפרת רונית בכר – הרבה רגישות צריך לזה.
וכמובן לכל הרופאים והילדים שלהם
הייתם לי ואתם עדיין השראה גדולה.