לוחמי נפש
רציתי להתחיל את הפוסט הזה
בשורה מתוך השיר של נצ׳י נצ׳
״אתמול היה אתמול היום הוא יום חדש״
אתמול היה היום הבינ״ל לבריאות הנפש
תזמון מושלם לפוסט הזה
יום עמוס, מלא בהכנות לתערוכה המתקרבת
השאיר אותי עם הלשון בחוץ ובלי הפוסט.
אז נכון אתמול היה אתמול
והיום הוא יום חדש
ובשביל לוחמי הנפש המאבק
הוא מתמשך יום יומי
לא תלוי בתאריך כזה או אחר.
לפני חודשיים גדי צדר מתקשר אליי
על הפרק לוח שנה להסתדרות הרפואית
את מי מצלמים השנה אני שואל ?
פסיכיאטרים ומטופלים שלהם גדי עונה
מודה, ירדה לי גולה בגרון.
כל כך הרבה נאמר ונכתב על יחסי מטפל מטופל
גבולות , סטינג טיפולי, יחסי העברה
באמת קצרה היריעה ואיך לעזאזאל מעבירים קשר
בין מטפל ומטופל בצילום כשכל המטען הזה ברקע.
סבלנות ורגישות, הרבה ובטונות.
מודה כשניגשתי לפרוייקט
לא הבנתי עד כמה זה מורכב כן מגע, לא מגע ?
איך מצלמים קשר אנושי ככה ?
מזל שהמצולמת הראשונה שלי
הייתה מירב גרובר שחקנית מוערכת ורבת כשרונות.
ביקשתי ממנה להשתמש בגוף שלה בכלי שלה
כדי לבטא את הקשר שלה עם המטפל שלה.
מכאן כבר הכל היה הרבה יותר פשוט
הרגשתי שפיצחתי משהו בצילום הפרוייקט הכל כך מורכב הזה.
אחרי זה כבר נשאר לי להיות פשוט נוכח
להתפעל מהקשרים החמים ביניהם
בכל זאת ברקע, כברת דרך רצופת מכשולים מהמורות ותהומות נפש עמוקים.
ובכל זאת היו שם הרבה חיוכים,
כבוד הערכה לרגעים היה נדמה שהם כמעט חברים.
עוד לא סיפרתי לכם על הבונוס של היום הזה
שיחות הנפש שנרקמות להן לאורך היום
ככה באופן אמצעי ובלתי מתוכנן. הן מתנה אמיתית לכל מי שהיה שם.
אז אתמול היה אתמול והיום הוא יום חדש
המחשבה על לוחמי הנפש האלו ראוי שתלך איתנו יום יום.
הם חלק מאיתנו מהמרקם הכל כך נפלא ומורכב הזה
שנקרא אנשים.
אלפי תודות ל מיקי ממון על סטיילינג רגיש ואיכותי ול רונית בכר על איפור רגיש ומתחשב.
