צלם שער
פעם זה היה לחם חוקי , כמעט כל שבוע,.
אז זה היה לי נראה מובן מאליו.
צילמתי שערים לכל המגזינים בארץ.
צילמתי כמעט את כולן…
צילום שער הוא המסובך מכולם אני חושב.
יש פה פריים אחד שצריך לנצח.
רק הוא על שער העיתון.
שער טוב מוכר – כך אמרו לי פעם.
הרבה אנשים צריכים להיות מרוצים מהפריים הזה.
הטאלנטית שמצטלמת – היא ורק היא שם.
שמה את עצמה בפרונט. במרכז.
זה לא פשוט – וחשוב שהיא תאהב את עצמה על השער.
וייש את המגזין – האם העורכת אוהבת?
האם השער משדר את הקו של המגזין אותו היא עורכת?
ויש את הסטייליסט.
והמאפר.
ןהספר.
והסוכנות.
והלקוחות שהטלנטית מייצגת אותם.
והמשפחה.
ובן הזוג.
והצלם.
והעיקר – הקהל.
וכל זה בפריים אחד בודד שכל כך הרבה צריכים לאהוב.
אהיה כנה.
לא תמיד זה מצליח.
היו פעמים שהרגשתי שהשער מפוספס.
היו פעמים שהפריים היותר טוב היה דווקא בכתבה בתוך המגזין.
הפעם לשמחתי הכל התחבר.
כשהוצע לי לצלם את שיר אלמליח לשער שמחתי.
אני לא נמנה על צלמיה בד״כ.
יש בדמות שלה משהו שמתפתח כל הזמן.
מין חידה שלאט לאט נפתרת.
ההתחלה הייתה שונה.
שיר הייתה הדוגמנית הראשונה שסללה את דרכה שלא במסלול המוכר דרך סוכנות דוגמנות.
היא הראשונה שהבינה את כוחה של המדיה החברתית.
משם עלתה, ובדרך שילמה גם מחיר.
את מחיר החשיפה הכל כך חסרת הגנה.
מאז היא בסוכנות שמנהלת אותה בהקשבה רבה.
מאז היא נזהרת יותר.
יודעת כמה אור הזרקורים גם יכול לשרוף.
היא זהירה, שומרת על עצמה, פרפקציוניסטית.
נאמנה לצוות שאיתה, עוטף ומגן עליה.
כשניגשנו לצילום השער – קיבלתי רפרנסים מהעורכת הגרפית של לאשה – הרפרנסים היו של ג׳וליה רוברטס.
בהתחלה כהרגלי הוצאתי קוצים.
מה ללוק של ג׳וליה רוברטס ולשיר אלמליח.
אח״כ נרגעתי והבנתי.
רוצים את שיר – נגישה יותר, חופשית, פחות מוחזקת ומודעת.
אז מה בסוף?
אני מרוצה !
מקווה שגם כל הרשימה שאיתה התחלתי.
תודה ל Shir Shir Elmaliach -על האמון.
תודה ל – Eyal Azarzar-על הטעם הכל כך משובח ומדוייק.
תודה ל אדם מישאלי על האיפור
תודה ל – Guy Samuel – על השיער
תודה ל -Tsofit Levi – על ההכוונה.
תודה ל ללאשה – תמיד שמח לצלם לכם שערים.
