לך תדע .
היא נכנסת לסטודיו במין כניסה מבויישת שכזאת.
אני, אני לא יודעת להצטלם
זה מביך אותי בטירוף
חןץ מזה אני ממש, אבל ממש לא פוטוגנית
אני והמצלמה זה big no no
מודה, אני לא מתרגש יותר מדי
לא נותן לזה להכנס אלי
לפחדים, לחששות, להרגלים.
מבחינתי אנחנו פותחים פה דף חדש
של יחסים, של התיידדות אחרת עם המצלמה
את יודעת מה ?
בעצם זו מערכת יחסים חדשה שלך עם עצמך.
ואז, אז מגיע הרגע הזה שאי אפשר להסביר אותו
פתאום כל המסיכות, הפחדים, החששות
כל אלו נשארו בצד.
ויש נינוחות טבעית שכזאת
ומצילום אחד זורמים לשני.
אין לחץ, אין פחד
אני ממש מרגיש את הנשימה שמסתדרת
נפתחת לה ככה לאט לאט.
ולוקח קצת זמן לבחור את התמונות
להתיידד עם הפרצוף הזה שניבט לו שם
פתאום אפשר להרגיש קצת נחת
להיות, אחרי הכל ממש מרוצה.
חייב להביא פה את הצד של איילת:
״אז ״הגעתי לגיל״ שצריך תמונה ייצוגית אמיתית
והחלטתי שכאישה הכי לא פוטוגנית במזרח התיכון
עם שנים של סבל בתחום הפרוטרט
מגיע לי לרמות ולהשיג לעצמי תמונה טובה.
במקרה לגמרי
נתקלתי בתמונה הורסת של שרון רינגל
והבנתי שכזו, גם אני רוצה!
כך הופניתי לידיו הנאמנות של עדו לביא
שהוא לא רק צלם בחסד
הוא גם נשמה מלאת טוב, נועם ונתינה.
ואחרי חוויה כיפית זורמת ומוצלחת בסטודיו
אתם עדים לנס שהתרחש כאן…
ויש אפילו עוד כמה כאלו”
המילים האלו של איילת משמחות אותי
הן בלי שום הזמנה מוקדמת
מספרות את כל הסיפור.
אז אם גם את מרגישה ש ״הצילום שלך קורא לך״
אשמח שנפגש
נשים לרגע את כל החששות והדאגות
ופשוט תהני, לפני ואחרי הכל, זה חלק גדול מהעניין
תמונות מעולות יהיו לך
את זה תשאירי לי.
