הקורונה הזאת, מה יהיה איתה ?

״ נד נד , נד נד
רד עלה עלה ורד ״

כבר כמה חודשים טובים שאני בנדנדה של החיים.
בסגר הראשון עוד היה סוג של התרגשות באויר.
היה משהו סקסי בכל ההסתגרות הזאת.
המשפחתיות הזאת שנכפתה על כולנו
עשתה לנו טוב.
הבנים שלי לא הפסיקו להפעיל את הדמיון.
את המילה משעמם לי לא שמענו .
מסלול נינג׳ה מאולתר בחצר
ריחות של בישולים בלתי נגמרים בתוך הבית.
כל יציאה מהבית הייתה הכנה לקרב ממש.
מסיכה, כפפות, אלקוג׳ל
את הסופרים הקרובים התחלתי לראות בתדירות לא הגיונית בעליל
ככל שהסגר מסביב הודק
ככה שיחררנו כל רסן
הק״ג עלו ועלו, אני כרגיל בחרתי להתעלם
ןאז הגיע הסגר השני
האופוריה של ״אחרי הסגר הראשון״
התחלפה לה בתחושת אין אונים כללית
שלא לומר סוג של דיכדוך חסר משמעות.
אפילו היומן בפייסבוק ל ״קורונה אהובתי״
לא הצליח לעורר בי תחושות של התחדשות ויצירה.
יצאנו לטייל אחר הצהריים אחד, תמר ואני
מזל זאת היציאה לטבע שנמצאת מטר מהבית שלנו
את זה אף אחד לא יכל לקחת לנו.

הגשר של נחל תנינים וההליכה לאורל הנחל
נותנים תמיד מרווח של נשימה
קצת אויר בתוך כל המחנק הזה.
צילמתי תמונה וישר הפכתי אותה לשחור לבן
ועוד ישר דחפתי קונטרסטים
הכי שחור שייש
ככה התמונה – ככה מצב הרוח.

נחל תנינים בשחור לבן

ספורטאי גדול מעולם לא הייתי

וספורט בכלל זה לא בשגרת יומי
אבל הפעם באמת הגעתי לרמות ניוון
באופן חריג אפילו בסטנדרטים שלי.
באיזה שהוא שלב הגב שלי התחיל לצרוח הצילו
הפעלתי את כל התותחים הכבדים
שזה אומר ללכת לטיפול
תחת ידיה המסורות של נורית שני
להלן ״המשקמת״

אחרי טיפול אצל נורית תמיד המצב משתפר
קסמים זה היא.
ובכל זאת החלטתי לצאת ממנהגי
לשנות מצב צבירה ולהתחיל ללכת.
מתי ?
בשש בבוקר, כן הלכתי לקצה.
אני שהעלאת דופק בשעות הבוקר
היא אחד הbig  no no שייש
החלטתי לשנות גישה, לתת לזה צ׳אנס.
ביום הראשון הגוף שלי היה בטראומה
ב 12 בצהריים פשוט הלכתי לישון
״זהו הסוף קרב״, חשבתי לעצמי.
למחרת שוב קמתי ומאז 4 עד 5 פעמים בשבוע
אני קם, מוקדם לכל הדעות
כמה מתיחות, לוקח איתי את בלה
ויוצא לשדות.
מה שומעים ? פודקאסטים
עד עכשיו המועדפים הם ״שיר אחד״ של כאן 11
ו mindset  –   של שלומי חסטר.
האנרגיה שלי משתנה עם הזמן שמתי לב
עולים לי רעיונות חדשים בראש
וגם בעבודה מתחילה תנועה סוף סוף.
אפילו ציניקן גדול כמוני
לא יכול שלא לראות את הקשר
בין תנועת הגוף לתנועת הנפש.
כאילו כל היקום התחיל לפתע להסתובב יותר לכיווני.
שוב הייתי מתחת לאותו הגשר
לרגלי אותו נחל תנינים.
רק הפעם השעה היא שעת בוקר
ואור אחר לגמרי צובע את המים.
שוב אני מצלם הפעם
את התמונה הזאת אני משאיר בצבע
היא משקפת הרבה יותר אותי
מאז שהתחלתי להיות בתנועה

נחל תנינים בצבע

אותו מקום

שני צילומים שונים
מצבי רוח אחרים
תודעה שונה

צילום מחולל שינוי כבר אמרתי ?
או שבכלל  השינוי מחולל את הצילום

מה שבטוח שהכל זה עניין של פרספקטיבה
והחיים הם בעצם תמיד
אבל תמיד
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.